הודעה לבעלי האתר
איילה באיטליה"מים בששון"
Mostra Acqua Felice
הפעם, נחזור-בזמן אל השנים האחרונות של המאה ה-16, ימי הרנסאנס:
בשנת 1585 התמנה לאפיפיור Felice Peretti di Montalto
הידוע בכינויו - Sixtus V. הוא כיהן בתפקידו עד מותו בשנת 1590.
על פני הכינוי הרשמי כאפיפיור. סמל המגן ('מעיל הנשק') של סיקסטוס החמישי
נחשב ליצירת מופת של אמן מוכשר ממסינה - פיליפו יוורה Filippo Juvarra (1678- 1736).
הוא החליט לפעול כדי לאפשר הובלת מים להרי רומא, אשר נותרה
חסרת מים ומאוכלסת בדלילות, מאז שנהרסו אמות-המים שלה במאה ה-6.
המאמץ הראשוני לבניית האמה לאזור גבעות קווירינאל
נעשה בידי המהנדס מתאו בארטוליני, והסתיים בכישלון:
בארטוליני חישב את שיפוע הערוץ כך שזרם המים היה הרבה פחות
מהנדרש כדי להגיע לאתר המיועד למזרקה הסופית.
אז התגייסו לשירותו של האפיפיור שני אחים ממשפחת פונטנה:
ג'ובאני -שהיה מהנדס, ודומניקו – האדריכל.
DOMENICO FONTANA
ג'ובאני פונטנה השתלט על בניית האמה והעבודה הושלמה תוך שנה וחצי,במקביל לעבודות בפרויקט לשיקום תשתיות התחבורה בעיר.
באוקטובר 1586 החלו המים לזרום באמה, ובשנת 1589 כבר מילאה כ-27 מזרקות ציבוריות.
עיצב דומניקו פונטנה מבנה מונומנטאלי – Mostra כלומר 'מיצג'
של מופע המים במלוא הדרם:
המבנה עוצב בהשראת קשת ניצחון קלאסית, עם 3 קשתות מרשימות.
מכל קשת, מלמעלה, שופע מפל-מים הזורם כלפי אגן מלבני, מעוטר פסלי אריות.
[יש להדגיש: בשלב זה לא שולבו במזרקה פסלי הדמויות!]
כך נעשה שימוש במים כאלמנט פיסולי, והנביעה הפכה למבנה אדריכלי.
'מוסטרה אקווה פליצ'ה' הוקדשה לאפיפיור סיקסטוס 5, ולכן נקראה בשמו הפרטי.
מעל השער נמצאת כתובת-הקדשה גדולה המפארת את האפיפיור,
ומעליה מפוסל הסמל שלו, מעוטר במלאכים.
[חדי-העין יבחינו שראש האריה פונה לכיוון המנוגד מזה שבמגן-הנשק].
בתחילה, המזרקה תוכננה להיות מוצבת מול הווילה הפרטית של האפיפיור,
אך בסופו של דבר הוקמה על סטראדה פיא (כיום רח' 20.9) -
כי שם יכלו יותר אנשים להתרשם מן המיצג. ועל כך נאמר:
"מה שמייחד את המזרקה הוא לא הגודל או הפאר,
אלא הייעוד הספציפי שלה כמזרקה,
שהיא אנדרטה ציבורית לכל ההישג של האמה ".
...אבל, האמת? כבר אז, עיצוב המזרקה ספג ביקורת על פרופורציות לא מדויקות,אלא הייעוד הספציפי שלה כמזרקה,
שהיא אנדרטה ציבורית לכל ההישג של האמה ".
על טעם רע psyimo stile ובינוניות באופן כללי... ובינתיים - חלפו שנות דור...
*
ברוח ההתעוררות ששטפה את העיר - אמנים ניסו להוסיף, לפאר ולעטר.רבים ספגו השראה נהדרת מיצירות המופת של מיכלאנג'לו בואונרוטי –
הפסלים של דוד ושל משה, וציורי התקרה בקפלה הסיסטינית.
באותה עת נעשה באמנות שימוש רב בדמויות ובאירועים מן הברית הישנה,
כרמזים מקדימים לנצרות. ברוח זו - מספר אמנים ניסו את כוחם במזרקת אקווה פליצ'ה:
הם הוסיפו ועיצבו דמויות ואירועים מהברית הישנה –כולם קשורים במוטיב המים.
...אך לא כל הניסיונות היו מוצלחים.
ג'ובאני בטיסטה דלה פורטה עיצב בגומחה השמאלית את דמות אהרון,
מוביל את בני-ישראל ביציאת מצריים.
בגומחה הימינית - דמות יהושע במעמד חציית הירדן, נעשה בידי
פלמיניו Vacca ופייטרו פאולו Olivieri.
ולבסוף, בגומחה המרכזית - דמותו המאסיבית של משה, אוחז במטה אשר בעזרתו
הוציא מים מן הסלע. את הפסל עיצב בטרוורטין לאונרדו Sormani,
בשיתוף תגליפים של פרוספרו אנטיצ'י מברשיה.
ללאונרדו סומרני כבר היו השגים מרשימים, כמו פסל האפיפיור פיוס -
אך - אוי לאותה בושה.....דווקא הפסל האומלל של 'משה' זכה לביקורת מלגלגת עד קטלנית:
"הפסל גוץ, גרוטסקי, מוגזם...מראה נפוח...כבד ומגושם..." -
במיוחד נוכח ההשוואה הבלתי-נמנעת עם יצירת-המופת האחרת, הנשגבת, של מיכלאנג'לו.
ובכן, המטרה האסטטית כנראה לא הושגה, אבל - הייתה כאן אמירה פוליטית,
על כך שהכנסייה הקתולית משרתת את העם. בנוסף, בזכות אספקת המים הטובה -
האזור המוזנח בגבעות קווירינאל הפך לשכונה עירונית משגשגת.
בשנת 1758, הצייר ג'וזפה ואסי תיאר ב'צלחת' את האזור המיוחד,
עם המזרקה ושתי כנסיות חשובות סמוכות [עליהן אספר בקרוב].
המזרקה נמצאת בפיאצה סן ברנרדו, צומת ויה ברבריני - ויה 20 בספטמבר.
וכך הכיכר נראית כיום:
להתראות ! ciao
| ||||||||
|
הוסף תגובה