הודעה לבעלי האתר
איילה באיטליההסודות הקטנים של המבנים הגדולים
הסודות הקטנים של המבנים הגדולים
מכנסייה עם פסל וכתובת, אל ציור בבית שהוא מוזיאון.....
המבנה היפהפה של 'אורסנמיקלה' ,Orsanmihcele ברחוב הראשי בפירנצה, עבר גלגולים רבים:
תחילה נבנה מנזר למיכאל הקדוש (סן מיקלה), עם גן צמוד ('אורטו'). לאחר שנהרס המנזר נבנה במקומו שוק תבואות. האזור הפתוח ב'אסם' הזה שימש להתכנסויות דתיות וכמוקד לפולחן של חברי 'אחוות המדונה'. לאחר שגם האסם נשרף - גילדת סוחרי המשי של פירנצה הקימה במקומו שוק מקורה ומפואר, עם ארקדה חיצונית. מאוחר יותר, קומת הקרקע של השוק שינתה את ייעודה: נבנה בה 'אורטוריו' לשימוש הגילדות, ושם התקיים פולחן הבתולה.
בראשית המאה ה-15, עם סגירת שערי-השוק, נקבע שהגילדות מחויבות לעטר את 14 הגומחות שבקירות, ולשבץ בהן פסלי-קדושים תוך 10 שנים, ואם לא – הגומחה תוחרם מהגילדה. כך התחיל הפרויקט האמנותי הציבורי הגדול, והמבנה היה בתנופת בנייה ועיטור. כל גילדה הציבה באחת הגומחות שבארקדה את פסל הפטרון הקדוש שלה. לתצוגה ראוותנית זו נרתמו טובי הפסלים והאמנים.
בכל אחת מהגומחות מעוצב פסל של קדוש-פטרון, או קבוצה פיסולית של אחד הנרטיבים הנוצריים.
כל פסל מוקדש לגילדה שמימנה אותו, ולרוב הקשר ברור, על-פי התכונות והאטריבוטים המאפיינים את אותו קדוש. אך לעיתים, הסודות המרתקים מסתתרים בשולי היצירות המרהיבות, בכתובות-שוליים או ברמזים אחרים.
הנה אחת הדוגמאות המרתקות:
בקיר המערבי של 'אורסנמיקלה' [[Via de' Lamberti נמצאת הגומחה של גילדת הרופאים והרוקחים.
גומחה זו אוכלסה כבר בשנת 1399בפסל-שיש לבן בדמות 'המדונה של הורד' MADONNA DELLA ROSA .
ורד ללא קוצים - סמל לחיים ללא חטאים, לטוהר של מריה. ישו התינוק יושב על ברכיה, מחזיק בידו בציפור
המסמלת את הנפש ואת העולם הבא והתחייה.
והנה, מתחת לפסל הטהור נמצאת כתובת מוזרה בלטינית:
HANC FERRO EFFIGIEM PETIT JUDAEUS ET INDEX
IPSE SUI VULGO DILANIATUS OBIIT
MCCCCLXXXIII
IPSE SUI VULGO DILANIATUS OBIIT
MCCCCLXXXIII
מה סוד הכתובת?
ובכן... הנער היהודי ברטולומיאו די-קאזיס ומשפחתו הגיעו עם המהגרים המעטים שבאו לפירנצה בשנת 1493, לאחר גירוש ספרד. לברטולומיאו הצעיר היו, כנראה, קשיי הסתגלות בעיר החדשה. הוא הסתבך במריבה עם נערים בני גילו, ופצע אחד מהם בגרונו באולר.
ברטולומיאו הוסגר לידי השלטונות והואשם בפגיעה בנער, אך גם בהאשמות נוספות - כאילו פגע גם בתמונות ופסלים דתיים בעיר. בחקירתו, ברטולומיאו הודה והצטדק כי ייתכן ועשה כך בעת כעסו. אך בית המשפט הפלילי של פירנצה לא גילה רגישות למצוקתו. פסק-הדין קבע כי ברטולומיאו יומת בעינויים: ליד כל אתר שנפגע יתקיים טקס "כפרה" והטלת מומים בגופו: תחילה קטעו את ידיו, המשיכו בניקור עיניו ולבסוף רגמו אותו באבנים, הפשיטו אותו מבגדיו וגררו אותו לאורך 50 רחובות,
עד שהגופה המושחתת הגיעה לרגלי פסל 'הבתולה של הורד' באורסנמיקלה. הכתובת אומרת:
יהודי פגע בתמונה זו בכלי ברזל, וכשהודה על פשעו - נקרע לגזרים בידי העם, בשנת 1493.
ברטולומיאו הוסגר לידי השלטונות והואשם בפגיעה בנער, אך גם בהאשמות נוספות - כאילו פגע גם בתמונות ופסלים דתיים בעיר. בחקירתו, ברטולומיאו הודה והצטדק כי ייתכן ועשה כך בעת כעסו. אך בית המשפט הפלילי של פירנצה לא גילה רגישות למצוקתו. פסק-הדין קבע כי ברטולומיאו יומת בעינויים: ליד כל אתר שנפגע יתקיים טקס "כפרה" והטלת מומים בגופו: תחילה קטעו את ידיו, המשיכו בניקור עיניו ולבסוף רגמו אותו באבנים, הפשיטו אותו מבגדיו וגררו אותו לאורך 50 רחובות,
עד שהגופה המושחתת הגיעה לרגלי פסל 'הבתולה של הורד' באורסנמיקלה. הכתובת אומרת:
יהודי פגע בתמונה זו בכלי ברזל, וכשהודה על פשעו - נקרע לגזרים בידי העם, בשנת 1493.
העונש ליהודי היה משפיל ואכזרי, והתרחש בפומבי. האם היה זה מקרה יוצא-דופן של ענישה חמורה,
או אולי מקרה מובהק של גילוי אנטישמיות? ההשוואה עולה מסיפור אחר.
או אולי מקרה מובהק של גילוי אנטישמיות? ההשוואה עולה מסיפור אחר.
אנטוניו רינאלדסקי Rinaldeschi הפיורנטיני היה נוצרי, אך נהג לבלות במסבאות ולהמר במשחקי קובייה.
ערב אחד, בשנת 1501, הוא הפסיד סכום נכבד והיה עצבני. מאד עצבני! ברוב כעסו - הוא התהלך שיכור ברחובות, קילל, הרים מן השביל גוש של גללי-סוס והטיח אותו....בדיוק אל ציור הבתולה בכנסייה הסמוכה
(בויה דל קורסו, בלב העיר) Chiesa di Santa Margherita in Santa Maria de' Ricci
הגללים פגעו ממש בדמות הבתולה, ויצרו מעין כתר שנשאר סביב ראשה – עדות והוכחה לפשע. באותה עת, בראשית המאה ה-16, שררה בפירנצה אווירת קנאות דתית קיצונית. השלטונות דרשו מהאזרחים התנהגות נוצרית 'טהורה' ואילו המעשה של אנטוניו רינאלדסקי נחשב חטא חמור של פגיעה בערכי-דת. כמובן, הוא נתפס ונעצר, נלקח לבין הכלא, ושם זכה לווידוי. אך למרות שהתוודה על חטאו- נגזר דינו לתליה, וכך הפך לסמל של חטא אזרחי.
ערב אחד, בשנת 1501, הוא הפסיד סכום נכבד והיה עצבני. מאד עצבני! ברוב כעסו - הוא התהלך שיכור ברחובות, קילל, הרים מן השביל גוש של גללי-סוס והטיח אותו....בדיוק אל ציור הבתולה בכנסייה הסמוכה
(בויה דל קורסו, בלב העיר) Chiesa di Santa Margherita in Santa Maria de' Ricci
הגללים פגעו ממש בדמות הבתולה, ויצרו מעין כתר שנשאר סביב ראשה – עדות והוכחה לפשע. באותה עת, בראשית המאה ה-16, שררה בפירנצה אווירת קנאות דתית קיצונית. השלטונות דרשו מהאזרחים התנהגות נוצרית 'טהורה' ואילו המעשה של אנטוניו רינאלדסקי נחשב חטא חמור של פגיעה בערכי-דת. כמובן, הוא נתפס ונעצר, נלקח לבין הכלא, ושם זכה לווידוי. אך למרות שהתוודה על חטאו- נגזר דינו לתליה, וכך הפך לסמל של חטא אזרחי.
הפרשייה כולה תוארה בסדרת ציורים מרתקת, על תשעה פאנלים: מההימור, דרך זריקת הגללים, ההובלה למשפט, המשפט וההוצאה להורג. שימו-לב, שליד הדמות תלויה יש כתובת, ובה בקשת-רחמים על נשמתו של רינאלדסקי.
והיכן נמצאת יצירת-אמנות מרתקת וייחודית זו? - התשובה מפתיעה!
STIBBERT MUSEON
...בפינה קסומה בפירנצה, בלב גן נאה, נמצאת וילה מיוחדת במינה. זהו ביתו הנפלא של פרדריק סטיברט. הוא נולד בשנת 1838 לאב אנגלי עשיר ולאם איטלקייה, וגדל באיטליה עד שבגיל תשע התייתם מאביו ונשלח ללמוד באנגליה. לאחר שחווה משבר הסתגלות במשך שנות נעוריו - הוא התקבל לקיימבריג’, ללימודי עיצוב ותכנון.
כשהיה בן 21, קיבל סטיברט את כל כספי הירושות מסבו, אביו ודודו. למעשה – הוא רכש את האחוזה של סבא שלו. כך הפך לאדם עשיר ביותר והרשה לעצמו לפתח את תחביבו – איסוף של פריטים נאים מהמאות 16-17. סטיברט החל לרכוש חפצי אמנות, ציורים יקרי ערך, רהיטים, כלי נוי ובעיקר - המון כלי נשק עתיקים, בגדי אבירים, שריונות, מגנים, חרבות, קשתות וחיצים, רובים ואקדחים, וכן אביזרים כמו קופסאות של טבק הרחה ואבזמי נעלים.
כאשר הבית שגר בו התמלא עד אפס מקום - סטיברט פשוט רכש את הווילה הסמוכה והקים בין שני המבנים מסדרון מקשר. אז הוא הפך את הבית העצום למוזיאון פעיל, פתוח למבקרים. סטיברס פעל בשקדנות, באהבה גדולה לפריטים, וביצירתיות בלתי רגילה. כל הפריטים מוצגים ב-60 חדרים, על מדפים או בויטרינות, תלויים על הקירות וממלאים את המסדרונות.
כשהיה בן 21, קיבל סטיברט את כל כספי הירושות מסבו, אביו ודודו. למעשה – הוא רכש את האחוזה של סבא שלו. כך הפך לאדם עשיר ביותר והרשה לעצמו לפתח את תחביבו – איסוף של פריטים נאים מהמאות 16-17. סטיברט החל לרכוש חפצי אמנות, ציורים יקרי ערך, רהיטים, כלי נוי ובעיקר - המון כלי נשק עתיקים, בגדי אבירים, שריונות, מגנים, חרבות, קשתות וחיצים, רובים ואקדחים, וכן אביזרים כמו קופסאות של טבק הרחה ואבזמי נעלים.
כאשר הבית שגר בו התמלא עד אפס מקום - סטיברט פשוט רכש את הווילה הסמוכה והקים בין שני המבנים מסדרון מקשר. אז הוא הפך את הבית העצום למוזיאון פעיל, פתוח למבקרים. סטיברס פעל בשקדנות, באהבה גדולה לפריטים, וביצירתיות בלתי רגילה. כל הפריטים מוצגים ב-60 חדרים, על מדפים או בויטרינות, תלויים על הקירות וממלאים את המסדרונות.
האוסף יוצא-הדופן כולל אלפי פריטים, חלקם נדירים, המוצגים באופן ייחודי ומרתק, כמו בתוך 'תפאורה' המעוצבת ברוח התקופה והמקום מהם הגיעו הפריטים. למשל, אוסף שריונות מושלמים לאבירים, מכף רגל ועד ראש, ממוקמים בשורות כחיל פרשים שלם, רכובים על סוסים מאובזרים בסגנון ימי הביניים. כן מוצגות תהלוכות של לוחמים איסלמים, ושל פרשים סמוראים.
התצוגה מרהיבה ויוצאת דופן! כאמור, כאן נמצא גם ציור תשעת הפאנלים עליו סיפרתי.
סטיברט, האיש שחי במוזיאון, נפטר בשנת 1906. המוזיאון נשאר כשהיה -
משכן אוהב ליצירות אמנות ייחודיות, פתוח לקהל הרחב.
via Federigo Stibbert 26 , 50134 Firenze טלפון 055-475520
פתוח בימים שני-רביעי, 14:00-10:00, שישי-ראשון, 18:00-10:00.
משכן אוהב ליצירות אמנות ייחודיות, פתוח לקהל הרחב.
via Federigo Stibbert 26 , 50134 Firenze טלפון 055-475520
פתוח בימים שני-רביעי, 14:00-10:00, שישי-ראשון, 18:00-10:00.
מאחלת לכם טיול מהנה
ואשמח לתגובותיכם
ואשמח לתגובותיכם
| ||
הוסף תגובה