הודעה לבעלי האתר
איילה באיטליהראש השנה הפיורנטינית - Capodanno fiorentino
ראש השנה הפיורנטינית - Capodanno fiorentino
גם בפירנצה, כמו 'בכל העולם' יחגגו בשבוע הבא את תחילת השנה האזרחית החדשה.
אך לא תמיד היה כך בפירנצה!
למעשה, 'רק' בשנת 1582 נכנס לתוקף הלוח הגרגוריאני, לפיו 1 בינואר הוא 'ראש השנה'.
ועדיין, במשך יותר מ-250 שנים לאחר מכן, הפיורנטינים המשיכו לחגוג כמנהגם הקדום...
- מה היה המנהג?
כדי להבין את מקורותיו עלינו לחזור אחורה בזמן, לתקופה הרומית. באותה עת, המושג 'שנה' לא היה דומה לזה המוכר לנו כיום. 'Dominicae incarnationis' היא שיטת החישוב שהייתה נפוצה באזורים רבים של האימפריה, ובמיוחד בטוסקנה. לפי שיטה זו ה'שבוע' כלל 8 ימים והחודשים היו חודשי-ירח ('ירחים'), בהם היום הראשון נקרא קלנדה (Kalenda). 'שנה' היה מושג שכלל 10 ירחים, מבלי לספור את תקופת החורף - מפני שלא התבצעה בימים אלה פעילות חקלאית...
בסך-הכל, ה'שנה' כללה כ-300 ימים והתחילה 'במולד הירח הראשון שאחרי יום השוויון האביבי'.
או במילים אחרות: היום הראשון בשנה חל ב- 25 במרס!
חודש מרס (בלטינית: Martius) נקרא על שם אל המלחמה הרומי – מארס. הרומיים, אשר 'חיו על חרבם' העריצו אותו וראו בו את מגן העיר, גם מפני שהיה האבא של רמוס ורומולוס - מייסדי רומא. מארס היה בנם של יופיטר ראש האלים ואשתו יונו, אך בסיפורי המיתולוגיה לפי גרסת אובידיוס ביצירה 'Fasti' – הולדתו של האל מארס הייתה יוצאת-דופן:
לאחר שיופיטר 'הוליד' את מינרווה לבדו, יונו ביקשה לנקום ולהתעבר ללא צורך במגע עם יופיטר. יונו התייעצה עם האלה 'פלורה' – אודותיה ארחיב בהמשך, וקיבלה ממנה פרח קסמים (Flos). פלורה הוכיחה את יעילות הפרח כאשר אחת העֶגלות נעשתה פורייה בזכותו. ואז, קטפה את הפרח בטכס חגיגי, והניחה אותו על בטנה של יונו. מהריון זה נולד מארס.
לפי סיפורי המיתולוגיה - מארס לא היה נשוי, אבל היו לו 'רומנים' מזדמנים רבים. עם זאת, אהבתו הגדולה והממושכת הייתה אל ונוס היפה. אמנם, ונוס הייתה נשואה ל-וולקן, אך גם היא מאד אהבה את מארס ומהזיווג ביניהם נולדו... קופידון, וגם הרמוניה!
ונוס ומרס, סנדרו בוטיצ'לי 1483, טמפרה על לוח 177.5x 70.8 סמ'.
הלוחמה הייתה נפסקת בימי החורף הקרים והמושלגים. הרומים נהגו לחגוג על גבעת האוונטין בתאריך 19 באוקטובר. בטכס ה-Armi lustrium היו 'מטהרים' ('פורקים ונוצרים') את כלי-הנשק, ואז אחסנו אותם למשך החורף – עד חודש מרס.
לאחר תקופת השלגים, כשהאביב התעורר עם הלבלוב, הפריחה וההתחדשות, יכלו הרומיים לחזור ולהלחם. ביום 23 במרץ היה מתקיים פסטיבל Tubilustrium, בו נפתחה מחדש 'עונת הלחימה'.
הטקס כלל את 'צחצוח' (lustrium) כלי המלחמה וחצוצרות המלחמה (tubae) ופעילות זו פתחה את השנה.
לקביעה זו של מרס להיות 'ראש חודשים' יש חשיבות דתית גדולה:
רגע 'הראשית' נקבע לאותה תקופת-שנה שבה גם המסורת היהודית ציינה את 'ראש חודשים' (ניסן).
לפי השיטה שבה חודש מרס הוא הראשון - אפשר להבין את משמעות שמותיהם של החודשים: ספטמבר – השביעי, אוקטובר – השמיני, נובמבר – התשיעי, ודצמבר – העשירי.
(רק במאה 7 לפנה"ס נוספו לשנה החודשים ינואר ופברואר, וכך הפך מרס לחודש השלישי).
נחזור אל האלה הרומית פלורה. זו הייתה אחת מהאלות הקדומות של הפריון, הטבע והנעורים. [מקורן של מסורות אלו, כנראה, בשבטים הסביניים הקדומים]. שמה של האלה הקדומה 'פלורה' נגזר מן המילה הלטינית לפרח – Flos, במשמעות של 'הפורחת', 'המלבלבת', המשגשגת', המבטיחה שפע. פלורה היא אלת הפרחים, הגנים, עצי הפרי, הגפנים והדגנים, והיא מייצגת את האביב והפריון. [המקבילה היוונית של פלורה היא הנימפה כלוריס, (Chloris)]. בכחוס (אל היין, השפע והנדיבות) חיזר אחריה, אך בן זוגה היה זפיר, רוח הדרום.
לכבוד החג, הרומים היו מקשטים את בתיהם בפרחים ויצאו עטורי זרים, עם בגדים בשלל צבעים [בניגוד ליומיום, שאז לבשו לבן]. הם העניקו לאלה פלורה מנחות פרחים, פירות, חלב ודבש. הפסטיבל כלל משחקים, הופעות תיאטרליות ומרוצי מרכבות, והזונות היו מופיעות בערום בתיאטראות....שיא חגיגות הפלורליה היה ריקוד מסורתי של דריכת האדמה, כדי לעורר אותה.
עם התפשטות האימפריה הרומית התפשטו גם חגיגות הפלורליה, וכך אנו מגיעים אל – פירנצה, היא 'פלורנס', העיר של פלורה! מספרים, שהעיר 'פיורנטיה' הוקמה בידי הרומים בשנת 59 לפנה"ס. חגיגות ייסוד-העיר השתלבו עם אותן חגיגות-האביב, Floralia, לכן קישטו את העיר בשלל פרחים שצמחו בשדותיה.
מהו אותו פרח? הדעות חלוקות. יש סוברים שמדובר בזן של 'איריס' Iris Germanica. לפרח זה יש 5 עלי כותרת - 3 גבוהים ועוד 2 נמוכים.
למרות זאת, מקובל לייחס לפירנצה את פרח השושן הצחור (ליליום). במאה ה-11 נבחר Giglio bottonato- 'השושן של פירנצה' כסמל העיר פירנצה. בצורתו הראשונה בהרלדיקה, לפי גרסת 'הגיבלינים' אכן צויר שושן-צחור, על רקע אדום. אך מאז המאה ה-13 נקבעה גרסת 'הגוולפים' -
שושן אדום על רקע לבן, הוא "פלר דה ליס פרחוני".
לשושן הצחור ממשפחת השושניים יש 6 עלי כותרת לבנים ריחניים וכולו אומר תום, צניעות ובתולין. לכן, הוא האטריבוט של מרים אם ישו! ....וכך אנו חוזרים אל חגיגות 'יום ראשית השנה' בפירנצה.
הכנסייה הקתולית קבעה את התאריך 25 במרס כיום חג, ולא באקראי: חישוב פשוט מראה כי יום לידתו של ישו חל בדיוק 9 חודשים לאחר מכן - 25 בדצמבר! לפי המסורת הנוצרית, ב-25.3 הודיע המלאך גבריאל למרים בהכרזה [annuncio] קדושה [Sanctissima] –'סנטיסימה אננונציאטה'.
'הבשורה' סיפרה כי מרים התעברה (ללא חטא), היא הרה, ובעוד 9 חודשים תלד בן-זכר, הוא בן האלהים. והנה, הכנסייה הקתולית בחרה לקבוע את ראשית-השנה ברגע ראשיתו של ההריון של מרים, אם ישו.
[להזכירכם, בתקופה הפגאנית חגגו באותו זמן לכבוד 'התעוררותו' של האל מארס].
'יום הבשורה' היה חשוב במיוחד בפירנצה, כי העיר קשורה במהותה לפולחן מרים הבתולה ולשושן.
ביום "ראש השנה הפלורנטיני" בשנת 1436, נערך טקס קידוש הדואומו של פירנצה ונקרא שמה –
'מריה הקדושה של הפרח' Santa Maria del Fiore. הטכס נערך ברוב פאר בנוכחות האפיפיור Eugenio ה-4, ובמעמד זה הושמע בהופעת בכורה ה'מוטט' [לחן למוטו] – Nuper rosarum flores מאת Guillaume Du Fay. אנשי פירנצה נוהגים לספר, שבדיוק אז הופיע מהשמים פרח השושן - כמתנה ממרים הבתולה.
'הבשורה הקדושה' הוא נושא שמוצג ביצירות אמנות כבר מאות שנים. ברוב הציורים, מוסרי הבשורה הם מלאכים מרחפים, ובסמוך למריה נמצא האטריבוט שלה: השושן הצחור, המסמל בתולים וטוהר. לעיתים, ברקע-הציור אפשר לראות (דרך דלת פתוחה) חדר שינה ובו מיטה מוצעת להפליא, כדי לרמוז שלא היה שם כל מעשה מיני. לעיתים נראית בציור ציפור (יונה) הנכנסת לחדר, ומסמלת את רוח הקודש.
'הבשורה' סיפרה כי מרים התעברה (ללא חטא), היא הרה, ובעוד 9 חודשים תלד בן-זכר, הוא בן האלהים. והנה, הכנסייה הקתולית בחרה לקבוע את ראשית-השנה ברגע ראשיתו של ההריון של מרים, אם ישו.
[להזכירכם, בתקופה הפגאנית חגגו באותו זמן לכבוד 'התעוררותו' של האל מארס].
'יום הבשורה' היה חשוב במיוחד בפירנצה, כי העיר קשורה במהותה לפולחן מרים הבתולה ולשושן.
ביום "ראש השנה הפלורנטיני" בשנת 1436, נערך טקס קידוש הדואומו של פירנצה ונקרא שמה –
'מריה הקדושה של הפרח' Santa Maria del Fiore. הטכס נערך ברוב פאר בנוכחות האפיפיור Eugenio ה-4, ובמעמד זה הושמע בהופעת בכורה ה'מוטט' [לחן למוטו] – Nuper rosarum flores מאת Guillaume Du Fay. אנשי פירנצה נוהגים לספר, שבדיוק אז הופיע מהשמים פרח השושן - כמתנה ממרים הבתולה.
'הבשורה הקדושה' הוא נושא שמוצג ביצירות אמנות כבר מאות שנים. ברוב הציורים, מוסרי הבשורה הם מלאכים מרחפים, ובסמוך למריה נמצא האטריבוט שלה: השושן הצחור, המסמל בתולים וטוהר. לעיתים, ברקע-הציור אפשר לראות (דרך דלת פתוחה) חדר שינה ובו מיטה מוצעת להפליא, כדי לרמוז שלא היה שם כל מעשה מיני. לעיתים נראית בציור ציפור (יונה) הנכנסת לחדר, ומסמלת את רוח הקודש.
אחד מציורי 'הבשורה' הקדומים ביותר נמצא בבזיליקה בפירנצה, אשר נוסדה בידי מסדר 'עבדי מרי' במאה ה-13. האגדה מספרת שהנזיר ברתולומיי צייר בפרסקו את מעמד 'הבשורה' אך לא הצליח לצבוע את פני הבתולה. כאשר נרדם, הגיע מלאך ועזר לו לסיים את היצירה. מאז, הבזיליקה נקראה בשם אותו מעמד שהופיע בציור 'הבשורה הקדושה'- Santa Maria Santissima Anunziata. הציור פרסם את הכנסייה ואת מסדר הנזירים שחיו בה, וכך הפכה למוקד עלייה לרגל.
בדיוק ברחבה שלפני כנסייה זו התקיימו בימ"הב החגיגות המרכזיות של 'ראש השנה הפיורנטיני'. כאמור, בנובמבר 1749 הוציא הדוכס פרנסיס ה-3 מלוריין צו, המחייב להכיר ב-1 בינואר כראשית השנה הקלנדרית.
אך הציבור הפיורנטיני לא שכח את המסורת העתיקה ולא התרגל לשינוי.
למעשה, עד היום חוגגים בתאריך זה באופן מסורתי, ממש כמו אז. תהלוכה חגיגית יוצאת מארמון 'הגוולפים' ומגיעה עד 'כנסיית הבשורה' המקושטת בשלל פרחי שושן צחור. מסביב לכיכר מוקמים דוכני- שוק ובבזיליקה מתקיימים טקסים דתיים כמו הטבלה של התינוקות שנולדו בשנה הקודמת. ברחבי העיר נערכים קונצרטים ותערוכות והאווירה תוססת ושמחה.
ובחג המולד? Natale a Firenze - ...תמיד טוב שיש עוד סיבה לחגוג!
שנה טובה!
| ||||||
|
הוסף תגובה